עמותת "אותות" פועלת כבר 40 שנים עם בני ובנות הנוער שהסביבה כבר איבדה תקווה לגביהם, מנפגעי תקיפה מינית ועד כאלו שסולקו מהבית על רקע נטייה מינית. כעת בשביל להמשיך ולהעניק לחבר'ה האלו את המעטפת המשקמת שכוללת בין היתר דיור וליווי טיפולי מקצועי – העמותה זקוקה לנדיבות הלב של הציבור. לפניכם הסיפור האישי של נ':
נ' היא אישה צעירה בת 25 שמתגוררת כיום בקרית שמונה ונולדה בבית שמש למשפחה דתית שעלתה מארה"ב. נ' הגיעה להוסטל "אותות" שבבית אריאל בגיל 15 אחרי סיפור חיים מטלטל במיוחד. כשהייתה בת 13, נ' עברה תקיפה מינית קשה, שאחריה ניסתה לפגוע בעצמה ומהר מאוד עזבה את הבית, ולמעשה עברה לגור ברחוב. בתקופה זו היא מכרה את גופה לגברים זרים בשביל ארוחה חמה או מקום לישון בו. משם הגיעו גם ניסיונות אובדניים ולאישפוז של חצי שנה במחלקה פסיכיאטרית בגיל 14 בלבד.
באותה תקופה, המעבר לרחוב היה בלתי נמנע עבור נ' – הוריה לא הצליחו להתמודד עם הטראומה שחוותה, בין היתר בגלל העובדה שהתא המשפחתי שלהם כמעט ולא תיפקד – אמא של נ' סבלה מהיסטוריה ארוכה של בעיות נפשיות והאבא כמעט ולא נכח בבית. בנוסף, הם בעצמם נידו אותה ואף הפעילו אלימות כלפיה, מאחר שבמקביל לפגיעה המינית – נ' עזבה את הדת.
במשך כשנה וחצי נדדה נ' בין הרחוב, לאשפוזים, ואשפוזי יום במחלקות פסיכיאטריות. בשלב מסוים נכנסה גם מערכת המשפט לתמונה ובית המשפט הוציא צו שיש לשלוח את נ' להוסטל. רוב המוסדות שמיועדים לצעירים בסיכון, פשוט לא היו מוכנים לקלוט אותה, בשל ניסיונות האובדנות בעברה. הם פשוט לא רצו לקחת עליה את האחריות.
הבית החדש של נ'
אחרי ניסיונות כושלים להיקלט להוסטל של בני נוער בסיכון, נ' הגיעה להוסטל שבבית אריאל השייך לעמותת "אותות". שם הסכימו לקבל אותה בתנאי שתספר להם בכל פעם שיתעורר אצלה צורך לפגוע בעצמה. הם בעצם שינו את כל התפיסה שלה באותה נקודה ולטענתה: "בעמותה הצילו אותי".
נ' שהתה בהוסטל של העמותה במשך שנתיים וחצי. זו היתה תקופת השיקום שלה. "אני ממש זוכרת את הרגע שבו דרכתי בשערי העמותה, נערה שמבוהלת מהעולם החיצון, מבחינתי כל דבר וכל אדם היוו סכנה, כך שבמשך כמה שבועות טובים ממש פחדתי לצאת מההוסטל. העובדים של העמותה עשו איתי תהליך שיקומי ארוך ומייגע שבו אפילו הלכו איתי לקיוסק יד ביד, כי תאמינו או לא – פחדתי ללכת אפילו לשם… בהמשך הם אפילו היו נוסעים איתי יחד באוטובוס לבית הספר. אני יכולה לומר שבהוסטל זכיתי בדברים שנערים אפילו בבית רגיל לא זכו בו ואני שמחה על כך. פתאום היה לי בית, משפחה חמה ועוטפת ואוכל חם מה שלא היה לי עד אז. זה החזיר אותי שוב לסמוך על אנשים, חד משמעית".
היום נ' סגרה מעגל. היא בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ומשמשת כעובדת סוציאלית בצפון הארץ, במסגרת דומה לזו שהיתה לה בהוסטל. במקביל היא מתנדבת כליצנית רפואית בבתי חולים כדי לשמח את המאושפזים בבתי חולים. "איפה הייתי היום לולא אותות? זו שאלה מפחידה שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליה. אם לא עמותת אורות, אני לא בטוחה שהייתי בחיים היום, בטח לא מבחינת הנפש שלי".
כאן גם אתם נכנסים לתמונה: פותחים את הלב ואת הכיס, ועוזרים לבני נוער מכל שכבות האוכלוסייה
גם בימי שגרה, וגם בתקופת הקורונה – עמותת "אותות" מחויבת לטפל בבני נוער וצעירים אשר נמצאים בקצה הרצף החינוכי-טיפולי בישראל. בני נוער וצעירים אלו נמצאים בסיכון ובסכנה לאחר שנפלטו ממסגרות חינוכיות בקהילה, והם זקוקים למענה של טיפול חוץ-ביתי, בהיעדר סמכות הורית שתדאג לכל צורכיהם ההתפתחותיים. העמותה מפעילה עשרות מסגרות בתוך הקהילה מתוך האמונה כי שילוב זה תורם לתהליך השיקומי והוא אינטרס של החברה כולה.
כעת, על מנת להמשיך במפעל החיוני הזה ולהמשיך ליזום תכניות חינוכיות וטיפוליות עבור אותם בני הנוער – בעמותה זקוקים להתגייסות וסיוע כספי מצד הציבור הישראלי, ולכם יש הזדמנות לעזור להם.